<h1>ספר הנייר הלכ' ט"ב ותענית</h1>
<h2>דף כו:</h2>
הגהה. בלילה קורא החזן איכה לעגמת נפש, דאי קרי כולי ציבורא דמי לקוראין בתורה. וקורא לבדו עד אתה י"י לעולם תשב, וחוזר על עקיבו זכור י"י מה היה לנו הביטה וראה את חרפתינו, אוי מה היה לנו. והקהל עונין אחריו. וכן כל פסוק ופסוק או' אוי אוי והקהל עונין אחריו זכור וכו'. ומסיים אתה י"י לעולם תשב עד סוף פסוק. ויעמוד לסדר הקדושה להפטר ממנה ומתחיל בואתה קדוש. ואין אומר ובא לציון לפי שאין גאולה בלילה. ואין אומר ואני זאת בריתי דדמי כאות ברית על הקינה. ולא ימושו מפיך לא שייך למימר שהרי הכל בטלין. ואו' קדיש זוטא וילכו לבתיהם בלי דיבור זה לזה. רב עמרם.
הגהה. כתב הר"ר ברוך חיים ט' באב שחל להיות באחד בשבת למוצאי שבת מברכין בורא מאורי האש ולמוצאי ט' באב מבדילין על הכוס, שמי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך כל השבת כולה. ומורי השר לא היה נוהג כפיית המטה רק היה שוכב במטתו, ואו' כי במנחה שבת ערב ט' באב היה מפסיק כמו בחול מבעוד יום. גם או' לעולם נחם במוצאי שבת, וט' באב אין או' ויהי נועם ואין או' תחינות בט' באב. שכח לברך במוצאי שבת על הנר אינו מברך למוצאי ט' באב, ורבי' היה רגיל להניח תפילין בט' באב דדמי לאבילות ישנה. עכ"ל.
הגהה. רבי' שלמה היה או' ענינו שחרית ומנחה. רבי' יצחק אומר דערבית ושחרית ומנחה אומר נחם ולא הורגל לומר רחם.
ערב ט' באב אסור לאכול בשר ולשתות יין בסעודה המפסקת לבני המערב, והצרפתים נהגו איסור בכל יום. הגיע עת הסעודה המפסקת אוכל על גבי כרים וכסתות כדין אבל. ואינו אוכל שני תבשילין, אך בתבשיל אחד יתן דגים ובצים וגבינה. ור"י ב"ר אברהם אסר לשים תפוחים בתבשיל. ואוכל מו' שעות ולמעלה ויפסיק בשקיעת החמה. הגיע הערב יבא לבית התפלה אבל ויחף, ויתפלל כבחול עד שיגיע לשמונה עשרה. הגיע לשמונה עשרה יאמר קודם ברכה לירושלם נחם את אבלי ציון וכו'. ואינו אומר ענינו עד למחר. וקורין איכה מיד אחר קדיש שלם. בשחרית קורין בתורה ג' בפר' ואתחנן בכי תוליד, ומפטירי' באסוף אסיפם וקורין כל אחד ואחד לבדו באיכה ואח"כ באיוב. ויאריכו בבית הכנסת וילכו בביתיהם וישבו כדין אבלים. ויש נוהגין לתת מפה.
<h2>דף כח:</h2>
ת"ר חמשה דברים אירעו לאבותינו בי"ז בתמוז, נשברו הלוחות, ובטל התמיד, ושרף אפוסטומוס את התורה, והובקעה העיר, והעמד צלם בהיכל. וחמשה בט' באב, נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית ראשונה ושנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר על ידי טורנוסרופוס הרשע שהיה ממלכי אדום. משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לכבס ולספר, ובחמישי מותר מפני כבוד השבת. והלכה כרב דא' לפני ט' באב אסור לכבס ולספר, ובחמישי מותר מפני כבוד השבת לאחריה מותר.
<h2>דף כט:</h2>
חל ט' באב להיות בשבת, או באחד בשבת, אוכל והולך בשבת עד לערב ומעלה על שולחנו כסעודה שלמה המלך בשעתו. חל להיות בע"ש, הילכתא דמתענה עד הלילה ומשלים. וכל אותו השבוע נהגו רבו' שלא לכבס ולספר. למנחה לערב ינעול מנעליו ויתפלל מנחה ואו' נחם, ואו' בשומע תפילה ענינו, והחזן בין גואל לרופא. ואי אישתלי יחיד ולא מדכר עד שסיים שים שלום, אם רגיל לומר אלקי נצור יזכירנו בו, ואם נזכר קודם שיסיים שים שלום חוזר לשומע תפילה, ואם עקר רגליו יכוין לבו לתפילת הציבור. ושליח צבור שטעה בין גואל לרופא אומרו בשומע תפלה כיחיד. הגהה. ויסיים כי אתה עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה. יהיו לרצון אמרי פי וגו'. והגאון רב עמרם היה אומרו בתפילת ערבית כששכח ועקר רגליו. ע"כ.
<h2>דף ל.</h2>
ת"ר כל המצות הנוהגות באבל נוהג בט' באב. אסור באכילה ושתייה ברחיצה וסיכה בנעילת סנדל בתשמיש המטה, ואסור לקרות בדברי תורה רק בדברים הרעים שבירמיה גם באיוב וקינות. ותינוקות של בית רבן בטלים. ואסור בעשיית מלאכה, וכל העושה בו מלאכה, או אכל בו, כאילו אכל בי"ה ועונותיו חקוקים על עצמותיו. ואפי' עוברות ומניקות מתענות ומשלימות עד הלילה, דהא ק"ל דבט' באב לערב הציתו בו את האור, והתחילו בו לאכול ולשתות בבית המקדש מיום השביעי ובט' באב הציתו האור ועד יום העשירי היה דולק והולך.
<h2>דף ל:</h2>
רב אלפס. וכל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה, שנ' שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, וכתי' על חומתיך ירושלם הפקדתי שומרים. ומאי אמרי, אתה תקום תרחם ציון.
